ביקור בהר גריזים עם השומרונים בחג השבועות

אנחנו יוצאים מירושלים בסביבות 1:30 בלילה, בדרך צפונה בכביש 60. בשעה כזו שקט – גבעות ריקות, צמתים דוממים ואורות מהבהבים של מחסומים. זה הכביש הראשי שחוצה את השומרון. בדרך אנחנו עוברים ליד עפרה, שילה, עלי – שמות שיצאו היישר מהתנ"ך, ויישובים שהיום מלאים חיים, פוליטיקה, מתח והיסטוריה.

כשאנחנו מתקרבים לשכם מדרום, הר גריזים מתנשא משמאל. לפני שמגיעים לעיר אנחנו פונים מהכביש הראשי ועולים במעלה תלול וצר לעבר הכפר השומרוני שבפסגה. הכפר שונה מכל מה שיש באזור – רחובות נקיים, בתי אבן נמוכים ושלטים בכתב עברי קדום. הקהילה כאן קטנה, רק כמה מאות אנשים, אבל מה שהם נושאים בן אלפי שנים.

כשאנחנו מגיעים, זה רגע לפני עלות השחר. השומרונים מסיימים את תפילות הלילה מחוץ למרכז הקהילתי שלהם, כשפניהם מזרחה. גברים ונערים עומדים בשורות מסודרות, לבושים בגלימות לבנות מסורתיות ותרבושים אדומים. אין כיסאות, אין כלי נגינה – רק קולות ששרים בשפה שרוב העולם כבר לא מבין. זה קצבי ואיטי.

ואז מגיעה העלייה לפסגת הר גריזים. זה לא הר דרמטי, יותר גבעה רחבה, אבל זה המקום הקדוש ביותר שלהם. לפי האמונה השומרונית, כאן נבנה המזבח המקורי של יהושע, וכאן עמד המקדש האמיתי. הם מעולם לא קיבלו את ירושלים כמקום קדוש. מבחינתם, הכול מתחיל – ונשאר – כאן.

באתר שבפסגה נמצאים שרידיו של מתחם עתיק עצום. עדיין אפשר לראות את משטחי האבן, המקוואות והחומות של מה שהיה פעם המקדש השומרוני – שנחרב בתקופה הביזנטית. האתר הארכאולוגי הישראלי הסמוך מסמן את אותו אזור כ"מתחם המקודש", וחלקים ממנו מתוארכים לתקופה הפרסית.

מהפסגה רואים את כל העיר שכם למטה – צפופה ובנויה – ומאחוריה את הר עיבל. לפי ספר דברים, הברכות נאמרו מגריזים והקללות מעיבל. הנוף נותן למילים האלה מסגרת ממשית.

אחרי הטקס הקצב מאט. משפחות משוחחות, ילדים מתרוצצים, ואנשים הולכים הביתה לסעודת החג. בדרך כלל אנחנו מתחילים לחזור לירושלים לפני הצהריים, עם עצירה לקפה איפשהו בדרך – אולי באריאל או בצומת תפוח, תלוי בתנועה ובמצב הרוח.

זה לא מסע ארוך, אבל הוא נשאר איתך. השומרונים אינם שחזור היסטורי או מוצג במוזיאון. הם עדיין כאן, עדיין עושים את מה שעשו במשך יותר מאלפיים שנה, על אותו הר, באותו יום.

— אם אתם רוצים להצטרף בשבועות של השנה הבאה, צרו קשר. זה מוקדם, זה שקט, וזה משהו שמעט מאוד אנשים זוכים לראות.